פסק-דין בתיק ע"א 22216-05-11

א.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' גאדה בסול) מיום 25/01/11, בת.א. 11595/07, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סכום של 168,598 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה: המערערת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות בטון. המשיבה היא חברה קבלנית, העוסקת בעבודות סלילה ותשתיות. המערערת שימשה כקבלנית משנה של המשיבה לביצוע עבודות בטון לפי חוזה שנחתם בין הצדדים בתאריך 12/09/06.

מדובר בעבודות שהוזמנו לביצוע במחנה צבאי בדרום הארץ במסגרת פרוייקט שהמשיבה ביצעה עבור משרד הבטחון.

העבודה שהוזמנה מן המערערת היא ביצוע עבודות תשתית לגדר של המחנה הצבאי כולל השלמת חלק עליון של קורת הגדר כשהחלק התחתון יצוק.

ג.          בחוזה ההתקשרות שבין המערערת לבין המשיבה הודגשה חשיבות לוח הזמנים לביצוע והוסכם שעל המערערת לבצע קורות גדר בכמות של 7,500 מטר אורך תוך 43 ימי עבודה כשתחילת העבודה לפי המוסכם היא 15 יום ממועד חתימת ההסכם.

בחוזה גם נקבע שאם המערערת לא תעמוד בלוח הזמנים המוסכם יקוזזו מן הכספים שיגיעו לה בגין ביצוע העבודות 5,000 ש"ח לכל יום איחור כפיצוי מוסכם. עוד הוסכם שהמערערת תספק כח אדם ומשאבים ככל שיידרש ובכלל זה כלי עבודה על מנת לעמוד בלוח הזמנים המוסכם.

לפי סעיף 5 של ההסכם נקבע שהמערערת אינה רשאית להפסיק את ביצוע העבודה מכל סיבה שהיא, ללא הסכמת המשיבה, אלא אם ניתנה התרעה מוקדמת בכתב, מוצדקת, של 14 ימים מראש למשיבה.

ד.         בתובענה העיקרית שהגישה המערערת כנגד המשיבה נטען שעל המשיבה לשלם למערערת 567,403 ש"ח וזאת בגין עבודות בטון שביצעה המערערת עבור המשיבה בכמות של 6,740 מטר אורך.

לטענת המערערת המשיבה היא שהתחייבה לקבל אישורי כניסה לבסיס הצבאי עבור עובדי המערערת, וקבלת האישורים היתה תנאי לקיום ההסכם. לגירסת המערערת לא המציאה המשיבה אישורי כניסה לעובדים. בפועל התקבלו 22 אישורי עבודה בלבד, דבר שמנע מן המערערת לבצע את העבודות הנדרשות כמוסכם.

ה.         המערערת הודיעה למשרד הבטחון במכתב מיום 13.2.07 שעקב אי-עמידתה של המשיבה בהסכם, באשר למועדי התשלום המוסכמים, מפסיקה המערערת את עבודתה באתר.

יובהר, ששלושה חשבונות חלקיים שילמה המשיבה למערערת ואולם, החשבונות החלקיים מס' 4 ומס' 5 לא שולמו.

בנוסף טוענת המערערת שהיא זכאית לתשלומים נוספים בגין עבודות חריגות. עוד טוענת המערערת שנגרמו לה נזקים מחמת הארכת לוח הזמנים ואי-אישור רשימת העובדים, וכן עלות תבניות שלא היו בשימוש הואיל ולא אושרו עובדים בכמות מספקת.

ו.          המשיבה הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 1,475,000 ש"ח. המשיבה ציינה כי הוסכם בחוזה על פיצוי מוסכם בגין כל יום איחור בשיעור של 5,000 ש"ח ליום. הסכמתה של המשיבה למסור את ביצוע העבודה למערערת נעשתה לאחר שהוצג בפני המשיבה מצג על ידי המערערת בדבר יכולתה לעמוד בלוח הזמנים שחשיבותו היתה גבוהה מאד. כמו כן טענה המערערת בפני המשיבה שהיא מעסיקה עובדים רבים המתאימים לעבודה עבור משרד הבטחון ומתקנים בטחוניים מסווגים.

ז.          לטענת המשיבה היא אכן לא שילמה למערערת את החשבונות החלקיים מס' 4 ומס' 5 אך זאת מן הטעם שהחוב של המערערת כלפיה בגין הפיצויים המוסכמים, מחמת אי עמידה בלוח הזמנים, היה גבוה בהרבה מסכום החשבונות הנ"ל.

באשר להשגת אישורי כניסה לעובדים טוענת המשיבה שהחובה להשיג אישורים כאלה היתה מוטלת על המערערת דווקא, אם כי המשיבה עשתה את אשר ביכולתה כדי לסייע למערערת לקבל אישורי כניסה לעובדיה.

מכל מקום, לטענת המשיבה, גם אם התקבלו, לשיטת המערערת, אישורים ל-22 עובדים הרי מספר זה של עובדים די היה בו כדי להשלים את העבודות במועד, ואולם המערערת בחרה שלא להכניס עובדים אלה לאתר, אלא רק את חלקם.

ח.         באשר למכתב (מוצג 4 במוצגי המשיבה) ששלחה המערערת למשרד הבטחון ובו היא הודיעה על הפסקת עבודתה באתר טוענת המשיבה שמדובר במכתב שנועד להפעיל עליה לחץ בלתי הוגן. על ידי משלוח מכתב זה נגרם למשיבה נזק רב שאף הביא אותה למצב בו היא היתה בסכנה של הפסקת התקשרויות משרד הבטחון עימה, והמדובר למעשה בהוצאת לשון הרע כנגדה.

ט.         באשר לפגישה שהתקיימה בין הצדדים, בנסיון ליישב את המחלוקות, בהשתתפות הצד השלישי מר סהרנג'י, טוענת המשיבה שמדובר במשא ומתן שלא הבשיל לידי הסכמות מחייבות, וזאת לאחר שבדיון פנימי של נציגי המשיבה הם הגיעו למסקנה שהמערערת אינה זכאית לתשלומים כלשהם מן המשיבה, אלא להיפך.

באשר לעבודות הנוספות שהמערערת טוענת להן בתביעתה מכחישה זאת המשיבה וטוענת כי מדובר בעבודות שהומצאו לצורך התביעה בלבד.